בנסיבות מסויימות, שיר שאני מכיר יכול ללבוש על עצמו משמעות חדשה לגמרי. עד רגע מסויים בחיים הוא עוד שיר שאני אוהב, ובשניה אחת הוא מצטלב עם חוויה שטוענת אותו במטען רגשי שיכול לרסק בן אדם, ומשתנה לנצח. מאותו רגע, בכל פעם שאני שומע אותו, לא משנה באיזו הזדמנות, אני מוצא עצמי מותקף בפרץ רגשות בלתי נשלט שיכול לגרום לי לצמרמורות בכל הגוף, או להתחיל לבכות סתם ככה באמצע היום במקום ציבורי מבלי היכולת לנסות ולחנוק את הדמעות.
לפני קצת יותר מ-7 שנים, נועם נהרג בלבנון. את האירועים הנוראיים, הבלתי אפשריים והנפלאים שקרו מאז אי אפשר לנסות ולסכם. כל מילה שאי פעם ניסיתי לכתוב נשמעה כקלישאה לעוסה ולא כטקסט אישי, אינטימי שיכול להעביר אפילו גרם אחד של העצב, הכעס, היאוש, האהבה, השנאה, הדכאון, המרירות והאדישות שחוויתי. היום נשארתי עם מעט מכל אלה ועם רגש נוסף שממלא את רוב המקום שנותר – געגועים. געגועים מחורבנים.
במבט לאחור כל השעות, הימים ,השבועות והחודשים הראשונים אחרי שנועם נהרג זכורים לי כעיסה דביקה של זמן שמתוכה ישנם הבזקים של רגעים שאותם אני זוכר בצלילות מושלמת. אחד הרגעים האלו היה שישבתי עם ענבר, חברתו של נועם, בחדר שלו, שעות ספורות אחרי, עוד לפני שכל האנשים קיבלו את הבשורה, שנינו שתקנו וברקע התחיל להתנגן Caramel של Suzanne Vega. שניה אחרי שהוא התחיל, היא מלמלה שזה שיר שנועם מאוד אוהב ופרצה שוב בבכי בלתי נשלט. מעכשיו צריך להתחיל ולדבר על נועם בלשון עבר.
Suzanne Vega – Caramel
ביום הלוויה עצמו, יחד עם הכאב, העצב והיאוש היה בי יותר מהכל זעם נוראי שרציתי לפרוק על כולם. הצבא, הממשלה, המדינה, המין האנושי המחורבן. שנאתי את כולם שנאה טהורה ורציתי שכל מי שעומד מסביבי לא יעבור הלאה על מה שקורה כאן. בידיים רועדות, לקחתי את המיקרופון ובקול שבור נאבקתי להקריא את Masters of War של בוב דילן (בתרגום הנפלא של יהונתן גפן). זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בחיי. כשאדי וודר שר את זה, זה נשמע קצת כאילו הוא בעצמו איבד חבר בלבנון.
Pearl Jam – Masters of War
אחד הדברים שהצליח להחזיק אותנו, החברים הקרובים, מלאבד את עצמנו לדעת אחרי השבעה היתה ההחלטה להפיק ערב לזכר נועם ביום ה-30. בחרתי לצלם ולערוך סרט קצר שייתן טעימה מנועם, על כל צדדיו הנפלאים, לכל מי שהכיר אותו. את הסרט פותח וסוגר I Talk To The Wind של King Crimson. כמה בנאלי, כמה כואב. הביצוע הזה לקוח מתוך "על החיים ועל המוות", ערב זכרון אלטרנטיבי מ-2003.
יסמין אבן וקרני פוסטל – I Talk To The Wind
לפני קצת יותר מ-7 שנים, נועם נהרג בלבנון. את האירועים הנוראיים, הבלתי אפשריים והנפלאים שקרו מאז אי אפשר לנסות ולסכם. כל מילה שאי פעם ניסיתי לכתוב נשמעה כקלישאה לעוסה ולא כטקסט אישי, אינטימי שיכול להעביר אפילו גרם אחד של העצב, הכעס, היאוש, האהבה, השנאה, הדכאון, המרירות והאדישות שחוויתי. היום נשארתי עם מעט מכל אלה ועם רגש נוסף שממלא את רוב המקום שנותר – געגועים. געגועים מחורבנים.
במבט לאחור כל השעות, הימים ,השבועות והחודשים הראשונים אחרי שנועם נהרג זכורים לי כעיסה דביקה של זמן שמתוכה ישנם הבזקים של רגעים שאותם אני זוכר בצלילות מושלמת. אחד הרגעים האלו היה שישבתי עם ענבר, חברתו של נועם, בחדר שלו, שעות ספורות אחרי, עוד לפני שכל האנשים קיבלו את הבשורה, שנינו שתקנו וברקע התחיל להתנגן Caramel של Suzanne Vega. שניה אחרי שהוא התחיל, היא מלמלה שזה שיר שנועם מאוד אוהב ופרצה שוב בבכי בלתי נשלט. מעכשיו צריך להתחיל ולדבר על נועם בלשון עבר.
Suzanne Vega – Caramel
ביום הלוויה עצמו, יחד עם הכאב, העצב והיאוש היה בי יותר מהכל זעם נוראי שרציתי לפרוק על כולם. הצבא, הממשלה, המדינה, המין האנושי המחורבן. שנאתי את כולם שנאה טהורה ורציתי שכל מי שעומד מסביבי לא יעבור הלאה על מה שקורה כאן. בידיים רועדות, לקחתי את המיקרופון ובקול שבור נאבקתי להקריא את Masters of War של בוב דילן (בתרגום הנפלא של יהונתן גפן). זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בחיי. כשאדי וודר שר את זה, זה נשמע קצת כאילו הוא בעצמו איבד חבר בלבנון.
Pearl Jam – Masters of War
אחד הדברים שהצליח להחזיק אותנו, החברים הקרובים, מלאבד את עצמנו לדעת אחרי השבעה היתה ההחלטה להפיק ערב לזכר נועם ביום ה-30. בחרתי לצלם ולערוך סרט קצר שייתן טעימה מנועם, על כל צדדיו הנפלאים, לכל מי שהכיר אותו. את הסרט פותח וסוגר I Talk To The Wind של King Crimson. כמה בנאלי, כמה כואב. הביצוע הזה לקוח מתוך "על החיים ועל המוות", ערב זכרון אלטרנטיבי מ-2003.
יסמין אבן וקרני פוסטל – I Talk To The Wind
0 מחשבות:
הוסף רשומת תגובה